תפריט
טיפול במשחק הוא טיפול מתחום הפסיכותרפיה בו נעשה שימוש במשחק במסגרת התהליך הטיפולי. המשחק עבור הילד הוא המרחב היחיד אשר נתון לשליטתו ובו הוא זה הקובע את החוקים ומשתמש בצעצועים בכדי לבטא את עולמו. המטפל מצטרף למסע המשחקי של הילד בתפקידים שונים שהוא בוחר או שהילד בוחר עבורו. בתוך מרחב המשחק המיוחד, בין מציאות לדמיון, עם אדם המסוגל להבין את שפתו המיוחדת ולדבר בה, מתאפשר למטפל לשמש עבור הילד דמויות שונות בחייו איתם יכול הילד להציף קונפליקטים ולמצוא פתרונות שהוא מצליח לחשוב עליהם בכוחות עצמו.
למשחק בפני עצמו יש ערכים מרפאים של הרגעה, ויסות רגשי, צבירת כוח ובטחון, הנאה, יצירת קשר בינאישי ועוד, למשחק כטכניקה טיפולית תכונות המקדמות את ההתפתחות הרגשית. ילדים מתמודדים דרך משחק עם אירועים קשים ומשמעותיים בחייהם. השימוש במשחק מאפשר לילד לשמור מעין מרחק ביטחון בו ניתן לייחס את משאלותיו וקשייו לדמויות במשחק וכך לספר למטפל באופן עקיף את מה שמעיק עליו מבלי לייחס זאת ישירות לעצמו. לעיתים, גם המטפל יבחר להפנות את אמירותיו לבובה וזאת כדי לאפשר לילד לבחון את דבריו מבלי להרגיש צורך להתגונן. המשחק אף מהווה מקור מיוחד לתחושת ביטחון בעת התמודדות עם הקשיים והתסכולים אשר מתרחשים בחיי היום יום.
בעקבות אתגרים התפתחותיים או/ו טראומות, ישנם ילדים שלא יודעים או לא מצליחים לשחק. במצבים אלה מטרת הטיפול תהיה קודם כל ללמוד לשחק וללמוד להשתמש במרחב כדי לעבד את חוויות היום יום.
טיפול אם-ילד ואב-ילד מתמקד בעיקר בילדים ברמה התפתחות טרום חביונית ורואה בקשר של הילד עם ההורים את מוקד ההתערבות. יחסים עם ההורים הם הבסיס לבניית הייצוגים של הילד ואלה משמשים את הילד באינטראקציות חדשות ומהווים מעין תבנית לעיצוב יחסים חדשים ועתידיים. להורה גם יש ייצוגים מסוימים על הילד עוד בטרם היוולדו. בטיפול הדיאדי מתייחסים להתנהגויות הגלויות ועוזרים להורים ולילד להתבונן ולחשוב על הכוונות שביסוד ההתנהגויות ועל המשמעויות שלהן. המטרה להביא לשינוי באינטראקציה ולהתנהגויות בתוך החדר ובמציאות.